פסקי דין שפורסמו

הרקע. לאחר שהאם הפרה הסכם הגירה, תבענו בשם האב גם את מי שערב להתחייבויותיה, אביו של בעלה הנוכחי. הערב והאם ביקשו לסלק את התביעה על הסף. הערב טען שאינו ״בן משפחה״, ולכן אין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בעניינו.

מה עשינו. טענו שכתב הערבות הוא חלק בלתי נפרד מהסכם ההגירה, שהערב הסכים מראש לסמכות בית המשפט לענייני משפחה, ושצירופו נדרש כדי להכריע בסכסוך כולו בהליך אחד ובפני שופט אחד.

התוצאה. הבקשות לסילוק על הסף נדחו. בית המשפט קבע שמכוח סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה ניתן לצרף לתובענה גם מי שאינו בן משפחה, כשהסכסוך נובע ישירות מהסכם בעניין קטינים, ושאין לפצל את הדיון בין ערכאות. הערב ביקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי (רמ״ש 64013-12-24) ומבית המשפט העליון (בע״מ 82321-01-25), ושתי הבקשות נדחו.

הרקע. פסק דין קבע שהילדים ישובו לישראל, והאם לא קיימה אותו. בית המשפט הורה להנפיק לקטינים דרכונים ישראליים, ובקיץ 2025 השיב האב את בנו לארץ. האם הגישה נגדו תביעה לפי אמנת האג, בטענה שחטף את הילד.

מה עשינו. ייצגנו את האב וביקשנו לדחות את התביעה על הסף. טענו שאין הרחקה שלא כדין כשהורה מבצע פסק דין חלוט, ושבתי המשפט בישראל ובארה״ב קבעו שהאב הוא המשמורן.

התוצאה. התביעה נדחתה על הסף. בית המשפט קבע שאמנת האג נועדה להגן על ילדים מפני חטיפה, ולא להגן על הורים מפני אכיפת פסקי דין. האם חויבה בהוצאות של 20,000 ₪.

הרקע. דיין יחיד בבית הדין האזורי חייב עורכת דין בהוצאות אישיות של 2,000 ₪ לאוצר המדינה, לאחר שביקשה לדחות דיון הוכחות בעקבות לידה קשה.

מה עשינו. ייצגנו את עורכת הדין בערעור לבית הדין הרבני הגדול, יחד עם עו״ד יוסף ויצמן.

התוצאה. הערעור התקבל וההוצאות בוטלו. בית הדין הגדול קבע, בדעת רוב, שחיוב ממוני מחייב הרכב של שלושה דיינים. עוד נקבע שהוצאות מוטלות על בעל הדין ולא על בא כוחו, למעט במקרים יוצאי דופן, ושאין לחייב בהוצאות בלי התראה מראש.

הרקע. בית הדין הרבני האזורי, ובעקבותיו בית הדין הרבני הגדול, אסרו על אם לשתף ברשתות החברתיות תמונות וסרטונים של בתה בלי הסכמת האב.

מה עשינו. עתרנו לבג״ץ בשם האם. טענו שהאיסור נותן בפועל לאב זכות וטו על כל פרסום, בלי שום בסיס בדין.

התוצאה. לאחר הגשת העתירה שב בית הדין האזורי ובחן את הסוגיה, והתיר את הפרסום כל עוד אין בו פגיעה קונקרטית בטובת הקטינה או שימוש מסחרי בדמותה. האם קיבלה את מבוקשה, והעתירה נמחקה.

הרקע. הסכם הגירה שקיבל תוקף של פסק דין התיר לאם להגר עם הילדים לארה״ב, בתנאים שנועדו להבטיח את הקשר הרציף שלהם עם האב בישראל. על כל הפרה יסודית נקבע פיצוי מוסכם של 50,000 דולר.

מה עשינו. תבענו בשם האב את אכיפת ההסכם ואת הפיצוי. הוכחנו ארבע הפרות, ובהן אישור ההסכם בארה״ב באיחור של שלוש שנים, קיצור ביקור הילדים בישראל, אי התקנת מערכת לשיחות וידאו עם הילדים והפרת הסדרי השהות של האב בארה״ב.

התוצאה. בית המשפט קבע שארבע ההפרות יסודיות, נתן צווי אכיפה וחייב את האם בפיצוי מוסכם של 680,000 ₪ ובהוצאות של 100,000 ₪.

הרקע. האם, המתגוררת בחו״ל, הגישה נגד האב שתי תביעות. האחת לשינוי הסכם ההגירה, והשנייה לפיצוי של 1,002,000 ₪.

מה עשינו. ביקשנו לחייב את האם בערובה להבטחת הוצאות האב. בית המשפט לענייני משפחה חייב אותה להפקיד 90,000 ₪ בכל תביעה, והיא ביקשה רשות לערער.

התוצאה. הערעור נדחה. נקבע שהסכום משקף את ההוצאות הצפויות ושאין ודאות שהאם תעמוד בתשלומן. היא חויבה בהוצאות נוספות לטובת האב.

הרקע. האם לא שילמה את החיובים שנפסקו נגדה, והאב פתח נגדה תיק הוצאה לפועל. להבטחת התחייבויותיה בהסכם חתם אבי בעלה הנוכחי על כתב ערבות.

מה עשינו. לאחר שהבקשות לסלק את התביעה נדחו עד בית המשפט העליון, ניהלנו את ההוכחות. טענות הערב לבטלות הערבות, להטעיה ולפטור מחבותו נדחו.

התוצאה. הערב חויב במלוא החוב שבתיק ההוצאה לפועל, 857,717 ₪. הוא והאם חויבו יחד ולחוד בפיצוי נוסף של 6,000 דולר, והערב חויב בהוצאות של 100,000 ₪.

הרקע. משפחה שהתגוררה בארה״ב מאז 2016 הגיעה לישראל עם חמשת ילדיה, בני 3 עד 10.5. האם הודיעה שתישאר בארץ, ובני הזוג התגרשו. כחודש וחצי לאחר מכן הגיש האב תביעה לפי אמנת האג להשבת הילדים לארה״ב.

מה עשינו. ייצגנו את האם. טענו שבמשא ומתן על הסכם הגירושין הסכים האב שהילדים יישארו בישראל, ושהתביעה הוגשה כדי להשיג יתרון במשא ומתן.

התוצאה. התביעה נדחתה. בית המשפט קבע שהתקיימו חריגי ההסכמה וההשלמה שבאמנה, וכי האב ביקש להשתמש באמנה ככלי מיקוח. האב חויב בהוצאות.

הרקע. לאחר הגירושין תבע הגרוש את לקוחתנו ב-1,023,100 ₪. לטענתו, הכספים ששילם לרכישת דירה שנרשמה על שמה היו הלוואה או השקעה משותפת. בתביעה נוספת דרש 71,644 ₪ בגין שכר דירה, חשבונות והוצאות.

מה עשינו. טענו שהכספים שולמו לפירעון חובו כלפיה ממכירת שתי דירות משותפות בשנת 2015, ולא כהלוואה. עוד טענו שהתשלומים שביקש להשיב הם מזונות, ושבית הדין הרבני כבר דחה את דרישתו להשיבם.

התוצאה. התביעה הכספית הראשונה נדחתה במלואה, ובכלל זה הדרישה להשבת כספי הדירה ולדמי שימוש ברכב. מהתביעה השנייה התקבלו 9,140 ₪ בלבד. הגרוש חויב לשלם ללקוחתנו הוצאות ושכר טרחה של 50,000 ₪.

הרקע. בני הזוג חתמו על הסכם ממון של הפרדה רכושית, שאושר בבית המשפט בשנת 2018. לאחר הפירוד תבעה לקוחתנו את ביטולו, בטענה שהבעל הסתיר ממנה נכסים.

מה עשינו. הצבענו על דירה בירושלים שהבעל הסתיר מהלקוחה ושלא הוזכרה בהסכם. הבעל לא כפר בהסתרה, וטען שהדירה ניתנה לו במתנה מהוריו.

התוצאה. בית המשפט קבע שטענת הבעל היא ״הודאה והדחה״, שנטל השכנוע עבר אליו ושלא עמד בו. משנכס לא הוזכר בהסכם, אין ויתור עליו. הדירה נכללת באיזון המשאבים, והלקוחה זכאית למחצית משוויה. הבעל חויב בהוצאות ושכר טרחה של 40,000 ₪.

הרקע. בהסכם הגירושין נקבע מועד קרע מוסכם, 1.7.2019. בהליך לביצוע ההסכם הורה בית המשפט לענייני משפחה לאזן את נכסי הנדל״ן לפי שוויים במועד חוות הדעת, ואת יתר הנכסים לפי מועד הקרע.

מה עשינו. ביקשנו בשם הבעל רשות ערעור. טענו שפיצול מועדי האיזון משנה פסק דין חלוט, ומגלגל אל הלקוח את ירידת הערך של נכס בחו״ל ואת פיחות המטבע המקומי שם.

התוצאה. ניתנה רשות ערעור והערעור התקבל בחלקו. המומחה יערוך חוות דעת בשתי חלופות, ובאחת מהן יאוזנו נכסי הנדל״ן לפי מועד הקרע. האישה חויבה בהוצאות של 5,000 ₪ לטובת לקוחנו.

הרקע. אחות הבעל זכתה במכרז של רשות מקרקעי ישראל במגרש, ועליו נבנה בית שבו התגוררו בני הזוג. לאחר הפירוד תבעה האישה הצהרה שהבית שלה ושל הבעל בחלקים שווים, ולחלופין פיצוי. התביעה נדחתה, והיא ערערה.

מה עשינו. ייצגנו את הבעל. בחקירת האישה עלה שלא הייתה לה זכות אישית להגיש הצעה במכרז, ושכלל לא ידעה על ההסכמה להעברת הזכויות שעליה טענה. בית המשפט המחוזי הסתמך על חקירה זו.

התוצאה. הערעור נדחה. נקבע שהאישה לא הוכיחה הסכם או נאמנות, ולא הוכיחה את תביעת הפיצוי. היא חויבה בהוצאות של 7,500 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

מה עשינו. ייצגנו את הבעל.

התוצאה. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה תביעה לביטול הסכם ממון, וחייב את התובעת בהוצאות של 50,000 ₪.

הרקע. בני הזוג, תושבי חו״ל, חיו בנפרד כשנתיים. האישה פתחה בישראל תיק גירושין ותבעה מזונות, ונגד הבעל הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ. בית הדין האזורי דחה את תביעת המזונות.

מה עשינו. ייצגנו את הבעל בערעור שהגישה האישה לבית הדין הרבני הגדול.

התוצאה. הערעור נדחה, וצו עיכוב היציאה שהוצא נגד הבעל בוטל. בית הדין הגדול קבע שאין לבית הדין הרבני בישראל סמכות לדון במי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח ישראל.

הרקע. הסכמי הגירושין, שאושרו בבית הדין הרבני, קבעו שתי חלופות למזונות שישה ילדים. הראשונה, 12,000 ₪ לחודש ועוד כל הוצאות הבית והמשכנתא, חלה עד מכירת הדירה או העברתה לאישה. השנייה, 2,500 ₪ לכל ילד, חלה לאחר מכן. האישה פתחה תיק הוצאה לפועל לפי החלופה הראשונה.

מה עשינו. ערערנו בשם האב על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, וטענו שמשעה שהביא להסרת העיקול על זכויותיו בדירה חלה החלופה השנייה.

התוצאה. הערעור התקבל בחלקו. נקבע שבין 9.8.2023 ל-8.7.2024 חלה החלופה השנייה, ולתקופה זו הופחת החיוב. הפיקדון שהפקיד האב הוחזר לו.

הרקע. בהסכם הגירושין התחלקו ההורים בשווה במזונות ובמדור של ארבעת ילדיהם. האם תבעה בשם הילדים 21,772 ₪ לחודש, וביקשה מדור זמני עד להכרעה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, והיא ביקשה רשות לערער.

מה עשינו. ייצגנו את האב. טענו שהמזונות שבהסכם אושרו בבית הדין הרבני ואינם מקפחים את הילדים.

התוצאה. בקשת רשות הערעור נדחתה. נקבע שכשהמזונות מוסדרים בהסכם, סעד זמני ניתן רק במקרים חריגים שבהם הוא ״זועק״, ושהסכם הצדדים אינו מקפח את הילדים.

הרקע. אישה ביקשה צו הגנה נגד בעלה, לקוחנו, בטענה לאלימות ואיומים. עד הדיון ניתן בהסכמה צו זמני שהרחיק אותו מהבית.

מה עשינו. ייצגנו את הבעל בדיון ההוכחות, שבו נחקרה המבקשת על גרסתה.

התוצאה. הבקשה נדחתה והצו הזמני בוטל. בית המשפט מצא סתירות בגרסת המבקשת וקבע שלא הובאה ראיה התומכת בה. המבקשת חויבה בהוצאות לאוצר המדינה.

הרקע. בבניין מגורים בירושלים רכשו חברות יזמיות את החניון מהקבלן, וטענו שהוא ״דירה״ נפרדת בבעלותן.

מה עשינו. ייצגנו את נציגות הבית המשותף ואת בעלי הדירות. טענו שהחניון הוא רכוש משותף, ושלא הוצא ממנו כדין.

התוצאה. בית המשפט קבע שהחניון הוא רכוש משותף. רק מקומות החנייה והמחסנים שסומנו בתכניות הוצאו ממנו כדין, ויתרת שטחי החניון נשארה רכוש משותף של כלל הדיירים.

הרקע. שוכר ששכר מעמותה שלושה נכסים בירושלים נתבע לפינוי ולתשלום. בהסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין הועברו התביעות הכספיות לבוררות. לאחר פסק הבוררות ביקש השוכר לבטלו.

מה עשינו. ייצגנו את העמותה והתנגדנו לביטול הפסק.

התוצאה. בית המשפט קבע שאין עילה לביטול. הוא אישר את פסק הבוררות ואת הפסק החלקי שקבע את חוב דמי השכירות, וחייב את השוכר בהוצאות של 10,000 ₪.

הרקע. שני שכנים פנו לרב כבורר בסכסוך על עלויות קונסטרוקציה ושלד שבנה לקוחנו עבור השכן. הבורר חייב את השכן ב-17,665 ₪, ב-18,900 ₪ וב-15,000 דולר. השכן ביקש לבטל את הפסק, בטענה שלא נחתם הסכם בוררות.

מה עשינו. ביקשנו לאשר את הפסק. טענו שהצדדים חתמו בתום הדיון בפני הבורר על מסמך שסיכם את מסקנותיו, ושמסמך זה מקיים את דרישת הכתב.

התוצאה. בקשת הביטול נדחתה ופסק הבורר אושר. השכן חויב בהוצאות ושכר טרחה של 5,000 ₪.

הרקע. לקוחנו ואשתו רכשו מאח אחד את חלקו בדירה שירש עם אחיו, והזכויות נרשמו על שמם. שני האחים האחרים טענו לזכות קדימה לפי ההלכה, ובית דין צדק פסק שעל לקוחנו למכור להם את החלק.

מה עשינו. ביקשנו לבטל את פסקי הבוררות, והתנגדנו לבקשת האחים לאשרם.

התוצאה. פסקי הבוררות בוטלו. בית המשפט קבע שהם פוגעים בזכויות הרשומות של אשת לקוחנו, שלא הייתה צד לבוררות, ושלא ניתן לבצעם.

הרקע. בסכסוך על עסקי נדל״ן משותפים הסכימו הצדדים, בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, שהבוררות תימשך בפני בורר יחיד. לאחר מכן ביקש הצד שכנגד להעביר את הבורר מתפקידו.

מה עשינו. ייצגנו את המשיב והתנגדנו לבקשה.

התוצאה. הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע שלא נמצא טעם לפסלות הבורר, ודחה גם את הניסיון לתקן את הבקשה בסוף הדיון. המבקשים חויבו בהוצאות של 20,000 ₪ לטובת לקוחנו.